לא קל לעשות יין אדום טוב בתנאים האקלימיים של הנגב. החום והיובש מזרזים את ההבשלה הסוכרית והארומטית וכשכבר צריך לבצור הטאנינים נותרים לפעמים קשוחים ומחוספסים. לכן עוזר מאד שהיינן הוא מומחה מקומי לעשיית יין מדברית. יעקב אוריה אימץ את המדבר מימיו הראשונים ביקב אסיף, ובאמתחתו כבר 15 בצירים תחת שמש נגבית. נראה שהוא יודע אילו זנים יצליחו לפרוח בשממה ושהוא מבין את הפיזיולוגיה של הגפן ואת הייננות הנדרשת על מנת שייצא משהו תרבותי ומעודן מעומק הצייה. יעקב מאמין מאד בזן המלבק ולבד מהיין הזני שהוא עושה ממנו ביקב, הרי שזן הדגל של ארגנטינה מככב גם בבלנד של היין הזה כשהוא מהווה את חלק הארי שבו. זן המלבק שומר על גוונים של פירות אדומים וחמיצותו הטובה מאפשרת לכן לזן להצליח גם באזור חם כמו הנגב הישראלי. אם נשפוט לפי הרי שזני בורדו, ובמיוחד מרלו ופטי ורדו, צולחים יפה את המשימה והיין שומר על ארומות בשלות ומורכבות של פירות שחורים, פלפל שחור ושוקולד מריר. אז אמנם תרגישו שמדובר בענבים המגיעים מאזור חם, אך רום הכרמים של צור שיזף וכרם הרוחות שבהר הנגב הגבוה, מעט צפונית למצפה רמון שומר על כך שהיין איננו בשל מידי. בחך ממשיך להתגלות יין עמוק, עם גוף מלא, טאנינים מורגשים אך משולבים היטב. עשבי תיבול יבשים ובכלל היין מראה שיש פוטנציאל ליינות אדומים טובים במדבר.